<h1>חוקות הדיינים סימן שנ"ב</h1>
<h2>דף פג.</h2>
דין מפ' הכותב, הכותב לאשתו קודם הנישואין דין ודברים אין לי בנכסיך אלא יהיו לך לעשות בהם כל מה שתרצי אם מכרה ונתנה קיים משום דכיון דעדיין אינם ראויים לו והוא עדיין לא זכה באותם הנכסים בסילוק בלבד מועיל תנאו בלא קנין ואי משום שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דוקא בלשון הקנאה אבל בלשון סלוק בעלמא דרך תנאי אדם מתנה ומסלק אפלו מדבר שלא בא לעולם והיינו דגרסי' בגמ' א"ר כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר, כלומר שאינה ראויה לו עדיין כגון ירושת הבעל לאשתו קודם שיבא לה אותה ירושה אדם מתנה עליה שלא ירשנה וממה שבא לו וכבר זכה בו אינו מסתלק ממנה אלא במכר או במתנה והילכך כל זמן שזה התנאי יעשה עמה ובעוד שהיתה ארוסה מכרה מכירתה קיימת, אבל כל זמן שאותם הנכסים יהיו ברשות הבעל אוכל פירותיהן ואם עשה תנאי עמה בעוד שהיתה נשואה וא"ל דו"ד אין לי בנכסיך וקנו מידו ה"ז סילק עצמו לגמרי מאותם הנכסים ואין לו פירות לעולם מאותם הנכסים ואפילו ערער על קנינו ואמר לא עלה בדעתי שלא יהי' לי פירות מהם מפני קנין זה אלא שאם מכרה ונתנה שיהי' קיים שהרי ודאי אין אדם נושא אשה בלא נכסים ודאי אין שומעין לו אלא כבר סלק עצמו מגוף הקרקע לגמרי והיינו כרב נחמן דאמר בגופה של קרקע קנו מידו ודלא כרב יוסף כך איפסיקא הלכתא בגמרא וכתב ה"ר יונה ז"ל דדוקא בשאמר תחילה דו"ד אין לי בנכסייך ואח"ך קנו מידו הוא שאמרו מגופה של קרקע קנו מידו דכיון שהקנין בא לבסוף לא בא אלא ליפות כוחו אבל אם קנו מידו תחילה אינו כלום משום דאמרינן דמדין ודברים קנו מידו ולא מגופה של קרקע ומורי תמ"ך כתב בזה דדוקא כשבא הבעל וערער על אותו קנין אבל אם לא ערער אפילו בזה אמרינן דמגופה של קרקע קנו מידו כ"כ בתשובת שאלה ורי"ף ור"ח ז"ל כתבו דאפילו בארוסה אם התנה עמה ואמר דו"ד אין לי בנכסייך אם קנו מידו תנאו קיים.
